ביום שיהיה פה נשיא

ליברמן ואולמרט הסכימו: משנים את שיטת הממשל. מה עומד על הפרק? רייכמן רוצה ממשלה קטנה ומקצועית, שלא תלויה בכנסת. מומחים אחרים הולכים רחוק יותר - עד הנשיאות של וושינגטון. במכון לדמוקרטיה מתנגדים ומזכירים: כבר הימרנו פעם אחת עם הבחירה הישירה

כתבי ynet

נושא שינוי שיטת הממשל - שעלה בעקבות פגישתם של אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן - נתפס על ידי חלקים בציבור כעוד "ספין" שנועד להסוות מטרות אחרות. אחרים משוכנעים כי השניים דווקא העניקו לסוגיה זו במהלך שיחתם את אותו משקל שהעניקו להצטרפות ישראל ביתנו לממשלה, אבל  כך או כך, אין עוררין בנוגע לחשיבות הנושא.

שיטת הממשל ובחירת הרשות המבצעת והמחוקקת הנהוגה כיום נתונה לביקורת מתמדת, בעיקר בתקופה הנוכחית בה התחושה כי ההנהגה מנותקת מהעם חזקה מתמיד. השיטה הנהוגה בישראל כיום היא פרלמנטרית, לפיה ראש הממשלה הוא זה שהצליח לאגד סביבו את מספר הנבחרים הרב ביותר. אין צורך להזכיר כי ריבוי מפלגות כבר הפך לסימן היכר של הפוליטיקה הישראלית ולמרות שיש שיטענו כי זוהי מהות הדמוקרטיה, הרי שבפועל קשה לזכור מתי באופן זה שרדה ממשלה קדנציה שלמה.

רייכמן: ללמוד מההולנדים

פרופסור אוריאל רייכמן - משפטן ישראלי, מייסד המרכז הבינתחומי הרצליה וכמעט חבר כנסת מטעם קדימה - מזכיר כי לאחר שבמשך שנים היתה נהוגה בישראל השיטה הפרלמנטרית, הוחלט לנסות את הבחירה ישירה, ללא הצלחה. "הבחירה הישירה עברה עיוותים גדולים מאוד תוך כדי חקיקה. התברר שהיה אפקט קשה של פיצול קולות בהצבעה בשני פתקים. הבחירה הישירה האיצה את הפיצול. למעשה, השיטה החדשה כפי שנהגתה לא יצאה לדרך".

לאחר כישלון הבחירה הישירה הוחזרה השיטה הפרלמנטרית של היום, אולם לדברי רייכמן "גם המצב הקיים לא מביא מזור. מצד אחד, הבחירה הישירה תחת ביבי וברק סבלה מקשיים. מצד שני אריק שרון, עם 19 מנדטים, הצליח להנהיג את המדינה אבל עכשיו חזרנו להתרסקות המפלגות וחוסר יציבות. כלומר, הביטול של הבחירה הישירה לא ריפא את שתי הבעיות: חוסר יציבות ובעיה קשה מאוד ביכולת למשול".

רייכמן סבור כי השיטה העדיפה למציאות הישראלית היא זו הנהוגה בנורווגיה, בהולנד ואפילו באנגליה, שם ראש המפלגה הגדולה הוא גם ראש הממשלה. על פי חזונו של ברוורמן "הממשלה תמנה לא פחות משמונה ולא יותר מ-14 שרים. הממשלה מוצגת בפני הכנסת, אך ראש הממשלה לא חייב את אמונה. הוא יכול להתחיל לעבוד.

"בנוסף, לפחות שליש מחברי הממשלה הם אנשים שלא היו מועמדים בבחירות לכנסת (טכנוקרטים/מומחים שראש הממשלה בוחר). אם מישהו משאר השרים היה חבר כנסת, הוא מתפטר ממנה. הכנסת לא יכולה לפזר את עצמה, אלא ברוב של 73 חברי כנסת, אבל ראש הממשלה יכול לפזר את הכנסת - ואז הולכים לבחירות כלליות, כולל ראש הממשלה".

ספסל הממשלה במליאת הכנסת. בדרך לשינוי שיטה? (צילום: גיל יוחנן)

לצד כל אלו מציע רייכמן מספר תיקונים נוספים: העלאת אחוז החסימה לשלושה כדי להשאיר ייצוג של זרמים בחברה ופריימריס פתוחים לכלל הציבור בכל המפלגות: "מטרת ההצעה היא לייצור קודם כל יציבות. זה יצמצם את מספר המפלגות לשבע ואולי פחות, ויהיו גושים מרכזיים של שמאל מרכז, ימין מרכז, 1-2 מפלגות ערביות, 1-2 מפלגות חרדיות ועוד אחת של ימין קיצוני".

נשיא ודירקטוריון

פרופסור גדעון דורון, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, סבור כי מירב היתרונות מצויים במשטר נשיאותי, אותו יש להנהיג בישראל כשיטת ממשל. "משטר נשיאותי שם את הדגש על הרשות המבצעת ומחפש איזון ופיקוח בין הרשויות השונות, וזאת בשונה ממשטר פרלמנטרי ששם דגש על הנציגים בפרלמנט", הוא אומר. "במשטר נשיאותי בוחרים נציג והוא בוחר את הצוות שלו, כמו דירקטוריון. הנשיא נשפט על פי הביצועים שלו. מדי תקופה מסוימת, לפי החלטה שנקבעת מראש, הולכים לבחירות ומצביעים בעד או נגד הנשיא. בסוג כזה של משטר אי אפשר להפיל את הרשות המבצעת. הדרך היחידה להחליף את הנציגים היא בבחירות".

וכיצד בא לידי ביטוי נושא השחיתות במשטר נשיאותי? דורון סבור כי השחיתות אינה הבעיה המרכזית של ישראל. "מכיוון שיש לנו כנסת חלשה ורשות מבצעת חלשה, הרשות השופטת הופכת לאופציה, ולמעשה חלק גדול ממה שקרה זה הגזמה של הצדק החוקי, לפני שהגענו למסקנות. לפני שקבענו אם הבן אדם אשם או לא אשם, הוא כבר אשם".

שינוי, אבל חכם

מי שכבר פועל לקידום נושא שינוי שיטת המשטר הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשותו של פרופסור אריק כרמון, אשר לאחרונה גם פרסם ספר בנושא. ביום חמישי ייצאו אנשי המכון בקמפיין תחת הכותרת "לשינוי חכם" וכפי שמסביר כרמון, אשר מתנגד למשטר נשיאותי אך תומר בשינוי הדרגתי של הפוליטיקה המקומית: "אחרי ההימור הקודם של ההצבעה בשני פתקים, יש להעיף מסדר היום ניסיון נוסף של 'רולטה רוסית'".

"המכון הישראלי לדמוקרטיה שותף למאמצים של יו"ר ועדת חוקה בכנסת, פרופסור מנחם בן ששון ממפלגת קדימה, לחיזוק המשטר. ההצעות המתגבשות בוועדת נשיא המדינה בראשות פרופסור מנחם מגידור, מתיישבות עם מאמצי ח"כ בן ששון ומסמנות את הכיוון שבו עלינו להמשיך ללכת. מחקרי המכון ב-15 השנים האחרונות מבססים המלצות אלו.

"מומחי המכון מצביעים על הצורך בתיקונים בשיטת הבחירות, חיזוק התשתית המקצועית של הכנסת, שינוים מבניים בתפקוד הממשלה ובעיקר נקיטת צעדים להחזרת אמון הציבור בפוליטיקה. כל אלו יושגו בתהליכים מבוקרים וזהירים לאורך זמן".

עו"ד ארז בוגנים, מומחה למשפט חוקתי, בינלאומי ודיני האיחוד האירופי, מגדיר בשיחה עם ynet את שיטת הממשל הקיימת כ"כישלון". עם זאת הוא מסביר כי השינוי צריך להתמקד בהליך ולא רק במטרה: “שינוי שיטת המשטר בישראל לא אומר שמדובר במטה קסם שירפא את חוליי החברה ובעיותיה. אבל זה כן יכול להטוות את הדרך, בהנחה שזה נעשה שלא מתוך מניעים פופוליסטיים או שיקולים קואליציוניים".

“בהנחה ששינוי שיטת המשטר יעשה בצורה הנכונה כשינוי נטול פניות, זה עשוי להוליד בעוד מספר שנים משהו שונה לגמרי, התנהלות מדינית יותר טובה ויותר אפקטיבית, אבל שוב - כל זאת בהנחה שההליך יהיה נכון ולא פופליסטי".

את הידיעה כתבו אבירם זינו, אטילה שומפלבי ומורן ראדה

חייבים משטר נשיאותי

כששר מתחלף מהר יותר ממחלק עיתונים, פלא שהמדינה נכשלת? ממשלת מקצוענים והפרדת רשויות יביאו יציבות

 אביגדור ליברמן  

חישוב פשוט מראה כי ב-11 השנים האחרונות, מערכת השלטון בישראל הייתה נתונה בתקופת מעבר בכ-15% מהזמן: חמש מערכות בחירות כפול 90 ימים האחת (15 חודשים), פלוס ארבעה עד שישה שבועות להרכבת הקואליציה ולהשבעת הממשלה (7-5 חודשים). במילים אחרות, במהלך כמעט שנתיים מתוך ה-11, כל המערכת הפוליטית והמדינית וכל תהליכי קבלת ההחלטות והתכנון האסטרטגי ארוך הטווח היו משותקים לחלוטין.

ב-11 השנים האחרונות התחלפו שבעה שרי בטחון, שמונה שרי משפטים, תשעה שרי אוצר ועשרה שרי חוץ. אם זה המצב, מה הפלא שלמדינת ישראל אין מדיניות עקבית או תכנון אסטרטגי באף תחום - לא בביטחון, לא בכלכלה ולא במדיניות החוץ? מה הפלא שהמדינה נכשלת במלחמת ההסברה בעולם, כששר חוץ מתחלף בממוצע מדי 13 חודשים? איך אפשר לבנות מדיניות כלכלית רצינית, כששר אוצר מתחלף בתדירות יותר גבוהה ממחלק העיתונים? אין אף חברה מסחרית, או אפילו חנות מכולת, שיכולה לסבול חוסר יציבות שכזה, על אחת כמה וכמה משרד ממשלתי - ובוודאי מדינה. ברור שכך אי-אפשר להמשיך.

במושב הראשון של הכנסת הנוכחית הנחתי את הצעת חוק "הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי". המטרה: להנהיג בישראל שיטת משטר דומה לזו הנהוגה בארצות-הברית ובצרפת. על פי שיטה זו, ראש הממשלה לא יהיה תלוי בכנסת או באילוצים קואליציוניים למינוי שרים. השרים יהיו טכנוקרטים - טובי המומחים לתחום המשרד עליו הם יופקדו: שר האוצר יהיה מומחה עולמי בתחום כלכלת מאקרו, שר המשפטים - אדם שמכיר את המערכת המשפטית מבפנים, וה"שר ללא תיק" פשוט לא יהיה. הממשלה תהפוך מגוף מסורבל ומבולבל, עם מחלוקות פנימיות בין שרים ממפלגות שונות, לגוף ביצועי טהור, יעיל, ובעיקר מקצועי.

בשיטה הקואליציונית הנהוגה היום, אין לכנסת שום יכולת לבצע את תפקידה הראשי של כל פרלמנט בכל דמוקרטיה: לחוקק חוקים. מכיוון שהקואליציה תמיד יכולה לגייס רוב בהצבעות במליאה, יוצא שבפועל, הממשלה היא המחוקק הבלעדי, ושאר חברי הכנסת, נבחרי הציבור, יכולים רק להרים את ידם בעד או נגד בשביל הפרוטוקול. בשיטה שאני מציע, הממשלה תוכל ליזום הצעות חוק שיעמדו להצבעה מול כלל חברי הכנסת, אשר יצביעו בתורם על כל חוק לגופו של עניין, ללא מגבלות קואליציוניות. כך גם כל ח"כ מהשורה יוכל להעלות הצעת חוק, באותם תנאים וסיכויים של הממשלה. גם בתחום הביקורת הפרלמנטרית על פעולות הממשלה יהיה שינוי של ממש: במצב הקיים היום, כשיותר מרבע מתוך 120 חברי הכנסת הם גם חברי ממשלה, הביקורת בוודאי לא "נושכת". הפרדת הרשויות תיצור מערכת של איזונים ובלמים, כיאה למדינה מתוקנת.

אני לא טוען שמשטר נשיאותי הוא פיתרון קסם לכלל הבעיות, אבל אני כן מאמין שזו פלטפורמה שתאפשר שינוי אמיתי. אימוץ מודל המשטר הנשיאותי יביא יציבות למערכת הפוליטית ויאפשר לממשלה נבחרת לכהן לתקופה של ארבע שנים רצופות, שבהן תוכל ליישם את מדיניותה במלואה. ניהול המדינה יופקד בידי ידיים מקצועיות, ומשרדי הממשלה יעברו תהליך הבראה וייעול. הבוחר יידע שנציגו בכנסת נאמן בראש ובראשונה למצע ולעקרונות שבגינם זכה באמון הבוחר, לא לשלמות הקואליציה. אני מקווה שעכשיו, בעת שאמון הציבור במנהיגיו נמצא בשפל חסר תקדים - ובצדק - תתקבל הצעת החוק שעומדת לקריאה טרומית במושב החורף הקרוב.