כוח למחוזות בכנסת

בחירות אזוריות יספקו לאזרחים כתובת במה שמטריד באמת, ולא על חשבון האינטרס הארצי. תשובה לגידי גרינשטיין וחמישה עקרונות לממשל יציב

רועי אסף

שינוי שיטת הממשל הוא כורח במדינת ישראל. המדובר לא רק בצו השעה, אלא בצורך מתמשך ומשמעותי המועלה אחת לכמה שנים אל הבימה הציבורית. השאלה הנשאלת היא כמובן, לאיזו שיטה נעבור? כמו כל רפורמה, חשוב לפעול לאור מטרה מוגדרת. והמטרה במקרה זה היא הגדלת יכולת המשילות של הרשות המבצעת, היינו שתוכל לשלוט היטב וביעילות. מטרה נוספת היא הגדלת כוחה של הרשות המחוקקת, כך שתוכל לחוקק ולפקח על הרשות המבצעת באופן טוב יותר. בעיה נוספת שראויה למענה היא חיזוק הקשר בין הפרלמנט הארצי למחוזות, ודאגה מצד הנבחרים לבעיות היומיומיות בהם.

מדוע יש צורך בבחירות אזוריות במדינה קטנה כשלנו? נכון, יהיו חברי-כנסת שייבחרו מאזורים מספר קדנציות ברציפות, אך אלה ייבחרו רק לאור תרומתם לתושבים באזור מגוריהם. לשכות ייפתחו לא רק במגדלים בלב תל-אביב, אלא גם בערי הפריפריה, בצפון הארץ ובדרומה, שם יידרשו הנבחרים "לספק את הסחורה" ולענות על צרכיו האמיתיים של הבוחר. לאזרחים תהיה סוף-סוף כתובת, תהיה שעת קבלה ויהיה את מי "להאשים", שכן נציגי המחוזות ייתפסו כאחראים לנעשה בהם. ואם יהיו מספר נבחרים מאותו מחוז - אדראבא, אלה יתחרו ביניהם מי תורם יותר לרווחת התושבים.

למי שחרד לאינטרסים הארציים, הרי שאלה יישמרו היטב גם על-ידי נבחרי הציבור של הרשימה הארצית וגם על-ידי הח"כים מהאזורים. האם מדיניות החוץ של בריטניה הגדולה נפגעו ממחוזות הבחירה, או שוושינגטון דואגת פחות למעמדה בעולם ולאינטרסים הכלכליים הגלובליים שלה עקב בחירתם של חברי הקונגרס במדינות ובמחוזות השונים בנפרד? המכתבים האישיים לנציג המקומי בגבעת הקפיטול, שהפכו חלק מהתרבות האמריקנית, מהווים מסורת ראויה ומעוררת קנאה, ואינם באים על חשבון פעילותו של הקונגרס בתחומי החוץ והביטחון.

במאמר שפרסם כאן , הגדיר גידי גרינשטיין את הבחירות האזוריות כ"הרפתקה מיותרת" והציע - בהתייחסו לשינוי שיטת הממשל - "לעשות את זה פשוט". אכן, יש לשמור את השינוי פשוט ככל האפשר, אך אם כבר משנים - זה הזמן לבנות שיטה יציבה, כזו שתחזיק מעמד לשנים רבות, וגם תבטיח כי ייבחרו מנהיגים ראויים יותר אשר יזכו שוב באמון הציבור. הנה חמישה עקרונות אמורים להנחות אותנו בבחירת השיטה הנכונה:

• ראש הממשלה יבחר לתקופה של ארבע שנים, ויהיה קשה מאוד להפילו במהלך הכהונה. בהחלט כדאי גם שכתמריץ למפלגות להתאחד, במקום להתפצל, ייקבע שראש הרשימה הגדולה בכנסת יהיה אוטומטית ראש הממשלה.

 יועלה משמעותית של אחוז החסימה, וגם זאת במטרה להגדיל את הגושים הפוליטיים ולמנוע פיצולים (יש בהחלט מקום לייצוגיות של זרמים שונים בתוך מפלגות פוליטיות קיימות ויציבות).

• השרים לא יכהנו גם כחברי-כנסת. בהתאם ל"חוק הנורבגי", מי שימונה לשר יפנה את מושבו בפרלמנט - אך יוכל לחזור לשם כשיפסיק להיות חלק מהרשות המבצעת.
• תשומת לב מיוחדת תופנה לבחירות הפנימיות בתוך המפלגות שיגדלו. יתקיימו פריימריז פתוחים במועד אחיד ובפיקוחה של ועדת הבחירות המרכזית.
• שליש עד מחצית מחברי-הכנסת יהיו נציגי אזורים. כאמור, המהלך יגדיל את כוחן של המפלגות הגדולות, ויחד עם זאת הן יישארו מחוברות לאזרחים ממחוזות הבחירה השונים.

הכותב הוא ממייסדי תנועת "חוסן דמוקרטי" לשינוי שיטת הממשל בישראל