למה הממשלה שנואה כל-כך?

סבר פלוצקר 16 בנובמבר 2006

מה, בעצם, יש לציבור נגד ממשלת אולמרט? למה אנשים כה רבים מרגישים שזו "הממשלה הגרועה ביותר שהייתה לישראל בתקופה האחרונה"? לא בגלל המלחמה ההיא. הכשלים שנחשפו ועוד ייחשפו במערכה הצבאית בלבנון לא מיוחסים לראש הממשלה ולא חורגים מכשלים שהיו במערכות צבאיות אחרות. ממשלת אולמרט-פרץ סבלה מאמינות ציבורית נמוכה במיוחד ביום הולדתה ממש, עוד לפני שנורה פגז אחד בגבול הלבנון. ספק אם בתריסר השנים האחרונות הייתה ממשלה שיצאה לדרך עם גיבוי כה מועט של דעת הקהל, על אף היותה נשענת על רוב מוצק בכנסת.

השבוע הראשון של המבצע בלבנון דווקא שיפר את הפופולאריות של ממשלת אולמרט ושל בכירי שריה. רוחות המלחמה בצפון ובדרום היטיבו עמה, ובסקרים זכו השרים המובילים לציונים גבוהים יחסית. אך זה היה שיא קצר-ימים; גל חד-פעמי שנישא ודעך מיד. הציבור חזר להסתייג מממשלת אולמרט. במבחני האמינות, ההתאמה והביצועים, מעניקים האזרחים לממשלתם המכהנת ציוני הערכה נמוכים במיוחד. התמיכה בקואליציה ירדה אחרי שצורף אליה אביגדור ליברמן - למרות שעלה מספר הח"כים המצביעים בעדה.

אפילו שני ראשי הממשלה השנויים במחלוקת, נתניהו וברק, נהנו ערב נסיעותיהם למשימות הרות-גורל בארצות-הברית מאחוזי תמיכה ביתיים גבוהים יותר ממה שקיבל אולמרט - למרות ששניהם היו אז בשפל פוליטי. וגם בתחום האזרחי, עוצמת הרגשות השליליים כלפי ממשלת אולמרט לא מוצאת הסבר במדיניותה. המשק הרי צומח, השקל חזק, המשקיעים באים, העסקים רווחיים, הבורסה עולה, השכר עולה, רמת החיים עולה. התקציב לשנה הבאה לא גרוע מהתקציבים לשנים הקודמות.

הציבור שופט בחומרה את ממשלת אולמרט לא בגלל מעשיה, אלא בגלל הרכבה האישי. היא מעוררת דחייה כללית לא בגלל מה שעשתה, אלא בגלל מה שהיא. היא נתפסת כחסרת חוט שדרה, מורכבת על בסיס קפריזות קואליציוניות. בעיני דעת הקהל הישראלית, ראש הממשלה שגה במינוי רוב השרים לרוב המשרדים . הוא זיווג את האיש הלא-נכון עם המשרד הלא-נכון. עם תום מלאכת ההרכבה נחשפה למצביעי ישראל הממשלה שאולמרט בנה - והיא עוררה גלי צחוק מהדדים. הציבור רצה ממשלת מקצוענים ומבריקים - וקיבל ממשלת טירונים ואפורים.

פרופ' פיטר דרוקר המנוח, גדול מדעני הניהול, נהג לומר לתלמידיו כבר בשיעור הראשון: מכל ההחלטות שעל המנהל לקבל, והן רבות ובלתי-נמנעות, יש אחת שבה הוא חייב להשקיע את מירב זמנו ומרצו, כי היא תכריע את הצלחתו או כישלונו: ההחלטה את מי למנות לאיזה תפקיד. כשאתה שם את האנשים המתאימים לתפקידים המתאימים, היה דרוקר מסביר, כבר הבטחת לעצמך 80% מהצלחה ניהולית. ה-20% הנותרים הם המזל שלך, הסביבה שלך, האופי שלך ועוד. הסכנה שבמינויים גרועים איננה רק שהאנשים הלא-מתאימים מזיקים בפועל לחברה - לעתים בעל כורחם - אלא בעיקר בכך שהם עצמם ממנים למשרות תחתיהם אנשים לא-ממתאים כמותם, דבר שנחשף באיחור רב, אם בכלל. מינויים גרועים, היה דרוקר מזהיר, כמוהם אפוא במחלה ממארת פנימית, שאינה מתגלית לעין אלא כשכבר מאוחר מדי והגוף חלש מכדי להתמודד איתה.

מסופקני אם אולמרט קרא את ההמלצות של פרופ' דרוקר או שהפנים אותן. יש לי יסוד להניח שלא. בימים האחרונים ממש הוא מינה את ליברמן, איש ביצוע ועשייה, לשר לבחינת הסיכונים האסטרטגיים של ישראל, כלומר: הוא מינה את האיש הפעלתן, שהיה מצוין כשר תשתיות, למשרה המתאימה לאישיות בעלת ניסיון וידע הגותי, היסטורי וצבאי - כל מה שליברמן הוא לא. ליברמן, אגב, הציג עצמו בראיון ארוך לערוץ הטלוויזיה בשפה הרוסית כשר הממונה על כל השירותים החשאיים של ישראל "כמו שהיה דן מרידור וכמו עומר סולימאן במצרים". האם זה נכון? נכון ולא ידענו?

בעיית המינויים הלא-מתאימים תמשיך להעיב על אולמרט וממשלתו עד קץ ימיה, ואפילו תרשום לזכותה הישגים מעשיים. תתקיים גם בה התחזית הקודרת של הפרופסור לניהול, ועד שראש הממשלה יתעטש כבר ימונו לעמדות ומשרות בממשלו פקידים שגם הם, כמו השרים מעליהם, לא מתאימים לתפקידיהם. זהו הרי סוד המנגנון - הוא משכפל את שגיאותיו. אם בכוונת ראש הממשלה להתנער מהקללה הרודפת אחריו אפילו לאמריקה, התיקון מחכה לו בבית. ליתר דיוק, בבית הממשלה שהוא בנה.